דברי חז"ל על פדופליה

תשובה:

שלום וברכה,
אני אשתדל לענות על הדברים ששלחת. ולהתייחס לרובם (למרות שקראתי חלק מהדברים שנכתבו במקום ששלחת... ולמרות הציניות של הכותב ביחס לגבי חז"ל והתורה שבעל פה, ציניות שמיד מעוררת רתיעה וחשד). אבל לפני כן חשוב מאוד להקדים כמה הקדמות קצרות. שנוגעות מאוד לכל שאלת אמונה ובטח כזו שנוגעת לדברי חז"ל, שהם בעצם תורה שבעל פה כולה.
ההקדמה הראשונה נוגעת למהות דברי חז"ל. חכמים היו "מומחים" שעסקו בתחום מסויים, וכמו בכל תחום, היתה להם לשון מיוחדת משלהם. לשון מקצועית אם תרצי, ועגה משלהם. בדיוק כמו שלאנשי צבא יש עגה משלהם, ולמתכנתים יש סגנון דיבור משלהם וכדומה. (הדוגמא שאני מביא לזה בד"כ היא שלמתכנתים פעמים רבות 1 ועוד 1, שווה 10. ולא שניים. כי ככה זה בבסיס 2).

פעמים רבות ה"עגה" של חכמים עסקה בעניינים הלכתיים, שזה אחד מהעניינים המרכזיים של התורה שבעל פה. אולם פעמים רבות שפתם הביעה "רעיונות רוחניים" על ידי שימוש בעגה הלכתית. לדוגמא- דיני טומאה וטהרה של נידה יכלו לשמש כ"סימן לבגרות" או כסימן לגיל. כלומר- חכמים יגידו משהו הלכתי "יבש" (כמו- האשה בגיל זה מטמאה), ובעצם יתכוונו להגיד- "גיל הבגרות הגופנית הוא כזה וכזה".

הדבר הזה, הלשון המושאלת, נפוץ יותר ככל שהעניינים המדוברים עמוקים יותר, פסיכולוגים יותר ועוסקים בעולמות שהיה חשש להביע בצורה ישירה. כמו לדוגמא ענייניי קבלה ותורת הסוד שבהם היתה לחכמים מטרה מובהקת להסתירם מהעולם "הרגיל". דוגמא נוספת- יש המון סוגיות "מוזרות" במסכת קידושין, עם דוגמאות שמעוררות קושי, כמו אדם שמקדש אשה בחצי פרוטה, "קדש לי בתך ופרתך בפרוטה אחת" וכדומה... ורק מביט מעמיק מגלה שחז"ל, בדרך ה"הלכתית" הזו, עושים בירורים עמוקים בענייני קניינים, רכוש, שווי כספי לעומת רוחני וכדומה.

ההקדמה השניה היא שבכל דבר שנוגע לדרך, אמונה, גישה רוחנית, צריך לראות את התמונה השלימה. היהדות הפרושית (כלומר- היהדות שגיבשו חז"ל), היא עולם שלם, מלא, ומקיף. אי אפשר לשפוט רק חלק ממנו ללא מבט רחב. כמו הדוגמא המפורסמת שלא שופטים ניתוח על פי החלק שבו חותכים בבשר... ולא שופטים גישה רפואית לפי מקרה אחד. התורה היא מכלול שלם, רחב, עמוס בפרטים ופרטי פרטים... וכל דבר שבה נוגע לעולמות שלמים. אי אפשר ולא נכון "מוסרית" להאיר שלושה סעיפים או ארבעה מעולם שלם, מיְקוּם שלם של חוקים, ולהגיד- תראו שהם מעוותים. הכל חייב להיות בהקשר, במארג הרחב מאוד של כל ההתייחסות למיניות ופשעים מיניים ביהדות. ורק ככה אפשר לבחון סעיף. זה לא הגיוני לבחון סעיף אחד באור מאוד מסויים, ולבנות עליו תיאוריה בלי להבין את הגישה הכללית המאוד מגינה והמאוד נלחמת במיניות מעוותת ביהדות. ןכאשר רואים מארג שלם שהוא נגד ניצול מיני, הרי שעל פי זה צריך לבחון את הסעיפים שנראים סותרים. הרי גם כתוב בחז"ל בן 18 לחופה... האם זה לא סותר חלק ניכר מהמקורות שמובאים במאמר ששלחת? ברור שכן. ולכן יש לבחון את המקרים בהיבט רחב שכולל את שתי האמירות.
ההקדמה השלישית נתונה מעט במחלוקת. לא כל העולם התורני מסכימים עם זה. ובכל זאת...

לפעמים התורה התמודדה עם "מצב נתון" והגיבה למצב. כך, בדוגמא מפורסמת, התורה פעלה מול עולם שבו עבדות היתה עובדה מוגמרת. חלק ממשי של החיים. וכתבה לא מעט הלכות ודינים הנוגעים לעבדות. בימינו, שיש הרבה פחות עבדות, חלק מההלכות הללו ניראות משונות או אכזריות. אבל הם ניתנו לעולם שהיה שקוע לחלוטין בעבדות עמוקה, מבזה, אכזרית ומרושעת... בעולם שבו התייחסו לבני אדם עבדים כאל חפצים זולים, הרי שלדיני העבדות של התורה היה תפקיד ממתן. היא הפכה עבד עברי לסוג של שכיר. אמה עבריה לבת משפחה (משפחת אומנה היו קוראים לזה היום), ועוד ועוד... הדינים הללו נראים היום מעט אכזרים ולא מתאימים לתקופה. אבל בזמן שהם ניתנו הם היו עידון גדול מאוד מאוד מאוד למצב... ועל פי התפיסה האמונית, דווקא בזכותם המצב השתפר. התעדן. ואותה "עדינות" שיש לנו היום כלפי סבל של עבדים, מקורה באותו עידון של התורה.

אם ניקח את המקרה שלנו כדוגמא- הרי שנישואים של נערים בגיל העשרה היו הנורמה המוחלטת והשלטת אלפי שנים. נערים ונערות התחתנו עד ממש לא מזמן (במונחים היסטוריים) בגיל ממש צעיר. ולהיפך, בזמנו האמירה של התורה "בן 18 לחופה", היתה החריג הלא מובן. והתורה, ההלכה, מתמודדים עם מצב שבו נישואים מעין אלו היו הנורמה המוחלטת. וממנו הם בונים מצב מועדן יותר. מצב הלכתי שמכניס את המצב הנתון לעדינות מסויימת.

יש עוד נקודה אחת חשובה שקשורה לזה- הכותב מניח משום מה שמדובר ב"מבוגר" שמתחתן עם בת 12. למיטב הבנתי זה לא המקרה בהלכות שהוא מביא (כלומר- זה אפשרי הלכתית שיש מצב של מבוגר שמתחתן עם נערה, אבל זה לא המצב שמתואר בהלכות הללו). בהלכות מדובר על צעיר שמתחתן עם צעירה. למיטב ידיעתי גם בחוק של ימינו גיל 12 נחשב לגיל שבו מתחילים לתת לבנות אמצעי מניעה וחיסון פפלומה... כלומר- ההבנה היא שזה הגיל שבו הן מתחילות או עשויות להתחיל. אלא מה? שנערה בגיל 12 שתקיים יחסים עם גיל 16 זה ייחשב נורא ואיום, אולי אפילו אונס (אני לא בטוח בגילאים), אבל אם היא תעשה את זה עם בן כיתתה, הרי שאמא שלה פשוט תיקח אותה לקבל גלולות. לא?

להבנתי, גם בהלכות הללו ההנחה הבסיסית איננה שמדובר במבוגר בגיל 30 שמקיים יחסים עם גיל 12. אולי שניהם בגיל דומה? 13 עם 12 נניח? למיטב הבנתי הבלתי מושלמת בעניין, גם בימינו זה לא ייחשב אונס או דבר אסור. ולהיפך, כמו שכתבתי בהקדמה השניה, הרי שדרישות הצניעות המליאות והמקיפות בהלכה יהיו הרבה הרבה יותר מחמירות מאשר אלו הנהוגות היום. הן לבנים והן לבנות. בתמונה המליאה הרי שבני הגילאים הללו ידרשו להרבה יותר איפוק, ריסון וצניעות מאשר מה שהעולם היום דורש. הרי בדרך כלל הטענות כנגד התורה הן שהיא מחמירה מידי בדינים אלו מאשר העולם ה"מודרני והחכם".

אלו כמה טענות בסיסיות וראשוניות. אולי מניגש יותר לפרטים בהזדמנות אחרת...